מחלת גבהים ותסמיניה: הכרה ודרכי מניעה

טיפוס על הרים גבוהים היא חוויה מרגשת ומאתגרת. עם זאת, אחת הסכנות המשמעותיות ביותר שמטפסים עלולים להתמודד איתה היא מחלת גבהים. מחלה זו יכולה להופיע בגבהים שמעל 3,000 מטר והיא עלולה להיות מסוכנת מאוד אם לא מתמודדים איתה נכון. במאמר זה נסקור את תסמיני המחלה, דרכי המניעה והפעולות שיש לנקוט במקרה של הופעת תסמינים.

מהם התסמינים?

מחלת גבהים יכולה להתפתח במהירות ותסמיניה מופיעים בדרך כלל בתוך 6-10 שעות לאחר העלייה לגובה רב. התסמינים הראשוניים כוללים:

• כאבי ראש

• בחילות

• חולשה

• נדודי שינה

• עייפות

• חוסר תיאבון

במקרה של החמרה, ייתכנו תסמינים נוספים כגון:

• כאבי ראש חריפים

• טשטוש ראייה

• קוצר נשימה

• "רעב לאוויר"

בשלב מתקדם, התסמינים יכולים להוביל למצבים מסוכנים כמו בצקת מוחית ובצקת ריאתית, המתבטאים בהזיות, בלבול, ירידה בהכרה והפרעה בשיווי המשקל. מצבים אלו הם מסכני חיים ודורשים טיפול מיידי.

כיצד ניתן להימנע ממחלת גבהים?

כדי להפחית את הסיכון למחלת גבהים במהלך טיפוס הרים, מומלץ לנקוט בפעולות הבאות:

1. עלייה הדרגתית ומתונה: חשוב להקפיד על קצב עלייה איטי והדרגתי. מעל 3,000 מטר, מומלץ לא לישון מעל 500 מטר מהיום הקודם.

2. שתייה מרובה: שמירה על הידרציה מסייעת בהתאקלמות לגובה. מומלץ לשתות לפחות 3-4 ליטרים של מים ביום.

3. שינה בגובה נמוך יותר: מומלץ לישון בגובה נמוך מהשיא היומי כדי לאפשר לגוף להתאקלם בצורה טובה יותר.

4. ייעוץ רפואי: אם הטיול מתחיל בגבהים שמעל 3,000 מטר, חשוב להיוועץ ברופא לפני היציאה. רופא יוכל להמליץ על דרכים נוספות למניעת מחלת גבהים.

5. קצב טיפוס מותאם: חשוב לזהות מטפסים שמתקשים להתמודד עם הגובה ולהתאים את קצב הטיפוס לפי יכולותיהם. כל קבוצה צריכה לקבוע את הקצב לפי המטפס האיטי ביותר.

6. שימוש בכדורים: בהתייעצות ואישור רופא, ניתן להשתמש בכדורי דיאמוקס, שמפחיתים את הסיכוי לחלות במחלת גבהים.

7. טיפול באסתמה: מטפסים הסובלים מאסתמה צריכים להיוועץ ברופא ולקחת איתם תרופות מתאימות כמו סטרואידים ומשאף.

מה עושים בעת מחלת גבהים?

אם מופיעים תסמינים של מחלת גבהים במהלך הטיפוס, יש לנקוט בפעולות הבאות:

1. ירידה בגובה: ירידה מיידית בגובה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר. יש לרדת לפחות 500 מטר ולהישאר בגובה זה עד לשיפור במצב.

2. מנוחה והידרציה: לאחר הירידה בגובה, יש לנוח ולשתות הרבה מים כדי להתאושש.

3. חילוץ רפואי: אם התסמינים לא משתפרים לאחר הירידה בגובה, יש להתחיל בפעולת חילוץ רפואי. אין להמשיך לעלות בשום פנים ואופן. בנוסף, כדאי להשתמש במכשיר לוויני של חברת מגנוס. מכשיר זה מאפשר להתריע על מצוקה ולאיתור המיקום, מה שיכול להקל על פעולות החילוץ ולהציל חיים במצבי חירום.

4. נטילת כדורים נגד כאב ראש: ניתן להשתמש בכדורים כמו אספירין, אדוויל או אקמול להקלה על כאבי ראש. חשוב להתייעץ עם רופא לגבי סוג הכדורים והמינון המומלץ.

תפקיד המדריכים והצוות המקומי

המדריכים והצוות המקומי מהווים חלק חשוב במניעת מחלת גבהים ובטיפול בה במקרה של הופעת תסמינים. מדריכים מנוסים מכירים את הסימנים המוקדמים של מחלת גבהים ויודעים כיצד להגיב במהירות וביעילות. הם יבטיחו שהקצב מתאים לכולם, יפקחו על מצבו הבריאותי של כל מטפס ויוודאו שכולם שותים מספיק ונחים.

סיכום

הכרת התסמינים, המניעה ודרכי הפעולה במקרה של מחלת גבהים הם קריטיים לטיפוס מוצלח ובטוח על סוגי ההרים השונים. אנו ב- HighAir Expeditions מקפידים על כללי בטיחות מחמירים ומספקים תמיכה מקצועית לאורך כל הדרך, כדי להבטיח שהחוויה שלכם תהיה לא רק בלתי נשכחת, אלא גם בטוחה.

הצטרפו אלינו למסעות טיפוס הרים וטרקים והגשימו את החלום בצורה בטוחה ומקצועית.